פסק-דין בתיק ב"ל 4685-09

התובע, יליד 1959, עובד במחלקה הימית בחברת החשמל למעלה מ-20 שנה, ובמועד הרלוונטי לכתב התביעה שימש כ"סקיפר" ("הגאי") של גוררת. התובע מבקש להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 2.1.08 (להלן: "האוטם"), כתוצאה של אירוע חריג שאירע בעבודתו באותו מועד (להלן: "יום האירוע").

הנתבע, סירב להכיר באירוע כתאונה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). מכאן התביעה הנוכחית.

השאלה הדרושה הכרעתנו הינה, האם עלה בידי התובע להוכיח קרות אירוע חריג המצדיק מינוי מומחה רפואי.

לאחר שבחנו את הראיות אשר בפנינו קובעים אנו כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת קרות "אירוע חריג" בעבודה. ונבהיר טעמנו -

1.         במסגרת טופס התביעה (נ/1) ציין התובע כי האוטם אירע לו "...כתוצאה            מלחץ אדיר במהלך ועקב עבודתי על סירת גרר קטנה בים סוער וגלים          בגובה 3 מטר ויותר בתנאי ים חריגים- תנאים קשים וחריגים ביותר".

2.         בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע (נ/2) סיפר התובע  על עבודתו כמפעיל גוררת. התובע ציין כי יחד עמו היו על הגוררת ביום האירוע, 2 אנשי צוות נוספים. התובע הוסיף כי זהו תפקיד אותו מבצע מאז החל עבודתו במחלקה הימית בחברת החשמל. באשר ליום האירוע סיפר התובע כי: "במשמרת זו הים היה גלי מאוד והייתי צריך להתמודד עם גלים בגובה 3 מ' ומעלה.... העובדה שהים היה גלי מאוד ורוגש הקשתה מאוד על ביצוע ההתקשרות עם האונייה. ... במהלך קשירת האונייה בעודי מתמרן בין הגלים הגבוהים כאשר אני ליד ההגה של הגוררת ובמהלך ביצוע תמרון מסובך כתוצאה מתנאי הים, חשתי לפתע מן כאב בחזה עליון עם הקרנה ליד שמאל וכאבים בגב. ..". התובע הוסיף כי בהמשך היום המשיך לחוש רע ומצבו החמיר ובהמשך היום פונה לביה"ח קפלן.

            התובע נשאל האם עבודה מסוג זה שביצע ביום האירוע היתה שגרתית ורגילה והשיב: "העבודה אומנם היתה אותה עבודה אולם תנאי מזג האוויר             שהיו באותו היום לא היו רגילים והיו חריגים ביותר". התובע ציין כי מזג     אוויר דומה לזה שהיה ביום האירוע מתרחש בממוצע בין פעם לפעמיים            בשנה. בהמשך הסביר כי עבודה מעין זו שביצע ביום האירוע, מתבצעת על        ידו בממוצע בין 4-5 פעמים בחודש ולעיתים אף יותר.

3.         בהודעה נוספת שמסר התובע לחוקר הנתבע (נ/3), נשאל התובע באשר     לתדירות הגעת האוניות לתחנות הכוח, דבר המצריך את הפעלת הגוררת,     והשיב כי עד לפני שנתיים התדירות היתה של כפעמיים בשבוע ואף יותר.

            התובע הוסיף כי עבודתו הרגילה הינה עבודה פיזית קשה ביותר, ולכן גם          בעברו אירעו מספר פעמים תאונות עבודה.

4.         בבית הדין העיד התובע כי: "אני עובד במחלקה הימית כבר עשרות שנים.

עד 2008 היה לי נסיון באותו תפקיד של 24 שנים." (עמ' 2 שורה 12). באשר לעבודה מסוג זה שביצע במועד האירוע, העיד התובע כי העבודה מתבצעת ע"י צוות של מספר אנשים: לקשירת מכלית יוצאים 4 אנשים שיעלו על האוניה, ועוד שני אנשים שיהיו על הסירה. בזמן הקשירה מוסיפים תגבור של עוד בן אדם.

כל אנשי הצוות עוסקים באותה מטרה.... ברגע האירוע שלושה אנשים היו      על הסירה ו-4 אנשים על האוניה.

מדובר בקשירה שנעשית בשיתוף פעולה של כולנו." (עמ' 2 שורות 18-22).

התובע אישר כי טרם יציאה לים, מתקבל צפי באשר לתחזית מזג האויר ובמצב של סערה, הנהלת המחלקה מקבלת החלטה האם לצאת לביצוע הקשירה, אם לאו (עמ' 3 שורות 8-12, ר' גם עמ' 4 שורות 12-13).

אשר לגובה הגלים במועד האירוע הודה התובע כי: "לפי גובה הגלים המקסימלי, 1.8 מ' ובשעה 14:00 ושאר השעות נמוך משמעותית. ולטענתך כי רוב שעות היום גובה הגלים נמוך יחסית, אני משיב: הים הלך והתגבר הרוח היתה מתונה, הים לא היה שטוח לגמרי אבל זה התפתח." (עמ' 3 שורות 14-16).

התובע הכחיש כי חש ברע טרם יציאתו לים במועד האירוע, זאת בהתייחס לעדותם של מר יאיר גבאי (להלן: "מר גבאי") ומר ארז שמיע (להלן: "מר שמיע"), אנשי הצוות שעבדו עם התובע ביום האירוע, כפי שיפורט כדלקמן. התובע הוסיף בעניין זה: "...לדעתי הם מתייחסים לזמן שהיינו בים בסירה, אכן הרגשתי לא טוב ועדכנתי את שמיע... אני לא יודע למה הם התרשמו שאמרתי את זה לפני האירוע." (עמ' 3 שורות 25-32).

5.        מטעם הנתבע העידו מר גבאי ומר שמיע, שני אנשי הצוות שעבדו עם התובע ,

            בין היתר גם במועד האירוע.

            מר גבאי מסר הודעה לחוקר הנתבע (נ/4) שבה הוא ציין כי למיטב זכרונו לא      היה משהו יוצא או דופן או חריג בעבודה שביצעו ביום האירוע. לדבריו: